'אין אדם שנולד חכם' חכמת מצרים הקדומה וזיקתה למקרא מאת נילי שופק

'אין אדם שנולד חכם' חכמת מצרים הקדומה וזיקתה למקרא מאת נילי שופק

ספריית האנציקלופדיה המקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשע"ו, 360 עמודים

בשנים האחרונות נעשה מאמץ אקדמי נרחב להנגיש מקורות מהמזרח הקדום לקורא העברי. כך גם ספרה של פרופ' נילי שופק, ׳אין אדם שנולד חכם׳, המביא לראשונה לקורא העברי תרגום מכלי ראשון של אחד מענפי היצירה הספרותית המצרית העתיקה – ספרות ה"הוראות" – והוא גדוש במידע רב על היבטיה השונים של ספרות החוכמה המצרית. הספר בנוי לתלפיות. הוא פותח במבוא מפורט על מקומה של ספרות זו בתרבותה של מצרים. על הרקע החברתי של היצירות ועל עולם הערכים שלה, שהוא עולם הערכים של חוגי השלטון במצרים העתיקה. במבוא יש גם הסבר על מבנה היצירות ואומנותן הלשונית, וכמובן גם הקשר והמגע של ספרות זו עם העולם המקראי. הדמיון המוכח של ספרות ההוראות המצרית למקרא מצביע על מגעים בין שתי התרבויות, מגעים שהמחברת מייחסת לתקופתו של חזקיהו ואולי גם לישויות יהודיות שהתקיימו במצרים תחת שלטון פרס (כמו המושבה הצבאית בייב). אפשר שספרות החכמה המצרית חלחלה לקבוצות אלה וכך אפשר להסביר את המגע עם הספרות המצרית המאוחרת, שנכתבה במאות האחרונות לפנה״ס.

לאחר המבוא המאלף מובא תרגומן של היצירות עצמן – תשע יצירות חוכמתיות, המעוצבות כ"הוראות" של אב לבנו. יצירות אלה הועתקו שוב ושוב במשך אלפי שנים ותופעה זו מעידה על כך שהן היו מהידועות, המקובלות והנפוצות במצרים העתיקה. בית היוצר של ספרות ההוראות, הן המצרית והן המקראית היה, בדרך כלל, המסגרת הלימודית/חינוכית של שכבת העילית השלטונית, זו שהכשירה את מערך הפקידות לניהול המדינה ולתחזוקת הממלכה. "ההוראות", כפי שהן מכונות ביצירות עצמן, נועדו להנחות את הבן/החניך להתנהגות ראויה, כזו שתביא אותו להצלחה בחיים. סוג זה של ספרות החוכמה מכונה במחקר בשם "ספרות חוכמה דידקטית", כזו המצויה בעיקר בספר משלי. להבדיל מסוג "החוכמה העיונית" שעוסקת ב"חקר" העולם והבנתו, כספרי איוב וקהלת. התלמידים למדו קריאה וכתיבה תוך העתקת הטקסטים וכך גם היו אמורים לרכוש את כללי ההתנהגות "הנכונה" של איש העילית החברתית.

התרגום מלווה בהערות פרשניות מעמיקות, הקבלות מקראיות והסברים על הרקע ההיסטורי וזמן חיבורה המשוער והמציאות החברתית של כול יצירה. בספר משובצים לוחות השוואה מאירי עיניים הממחישים את הקשר בין ההוראות המצריות למקרא, בעיקר לספרי החכמה, אך גם לספרי מקרא אחרים וליצירות חכמה חוץ- מקראית. בלוחות ניתנת גם השוואה בין היצירות לבין עצמן, והיא מלמדת על התמצאותם של מחבריהן במורשת החוכמתית המצרית לדורותיה. מההשוואה מתקבלת תמונה רחבת היקף על הדמיון בין הנושאים, הערכים והמינוח של ספרות החוכמה הדידקטית במזרח הקדום ובמקרא. 

בספר משולבות תמונות מן ההווי המצרי הקדום תוך שימת דגש על עולמם של הסופרים. וכן, רישומים המלווים נושאים שונים, והם מוסיפים חן לעיצוב הגראפי.

הספר "אין אדם שנולד חכם" (שהוא ציטוט מן ״ההוראות") הוא תרומה שקשה להגזים בחשיבותה להבנת ספרות החכמה המקראית וכמובן גם להבנת התרבות של החברה המצרית הקדומה.