מכתב מעניין מהגה"צ ר' משה אריה פריינד זצוק"ל גאב"ד ה'עדה החרדית' אל מורו ורבו הגה"ק ר' יואל ...

מכתב מעניין מהגה"צ ר' משה אריה פריינד זצוק"ל גאב"ד ה'עדה החרדית' אל מורו ורבו הגה"ק ר' יואל מסאטמאר זצוק"ל, בעניין בעיות בהשגחה במקווה אורנשטיין. ובסוף המכתב, הזכרת שמו ושם זוגתו להיפקד בזש"ק.    

המכתב נשלח בחודש אדר תשי"ד.  כולו בכתב יד קדשו וחתימתו.

לא מצוי. 

מקווה אורנשטיין בירושלים 

בשנת תרס"ח הוקם שכונת בתי אורנשטיין בירושלים, ע"י הרב דובער הכהן אורנשטיין שתרם את כל הונו לבניית השכונה ע"י כולל וואהלין. מיד עם הקמת השכונה, הוקמה בה מקווה טהרה מפוארת, הנמצאת בשימוש עד היום. בתחילה היה המקווה בחזקת הנהלת השכונה, אך ברבות השנים השכירוהו לאנשים פרטיים.

בסביבות שנת תשי"ד, היה המקווה מושכרת לבני משפחת ראטה בירושלים, אשר מינו ג"כ אשה משגיחה שתפקח על עניני המקווה שיהיו כתיקונם. עם הזמן נודע להגה"ק מסאטמאר, על כמה ענינים שאינם כשורה, ושלח את תלמידו הנאמן ר' משה אריה לברר מקרוב, מה נעשה שם.

ר' משה אריה כותב כאן במכתב לרבו, על הדין תורה שהתקיים בבד"צ של ה'עדה החרדית' ועל הפסק דין של הג"ר ישראל יצחק רייזמאן, והג"ר דוד יונגרייז. כמו כן מבהיר הוא, שניסו למנות משגיח אחר, שאכן הוכח שהענינים הדרושים תיקון תוקנו, אך בעלי המקווה לא ראו זאת בעין יפה, משום הפסד ממוני. הוא ג"כ מזכיר את הצעתו שהציע, שההשגחה תמומן ע"י ארגון 'טהרת המשפחה' של הרב אפרים זלמן הלפרין, בכדי למנוע מגע בין בעלי המקווה, למשגיחה.

המכתב שלעצמו נדיר מאוד באריכותו, לעומת מכתביו של ר' משה אריה, פורס בפנינו, פולמוס נסתר, בעניין שאינו מפורסם. הממחיש ביותר, את מצודתו הפרוסה של הגה"ק מסאטמאר, על כל עניני הדת בארץ הקודש, על אף ישיבתו בגולה.

בסוף המכתב מזכיר ר' משה אריה שהיה נשוי אז בשנית, לאחר מלחמת העולם. את שמו ושם זוגתו, להיפקד בזש"ק.

"הנני בזה עבדו המתאבק בעפר רגליו הקדושים, המשתחווה מרחוק מול הדר"ק"

הגה"צ ר' משה אריה נולד ביום ו' תשרי תרס"ד לאביו הגה"צ ר' ישראל פריינד רב העיר הוניאד. לפני מלחמת העולם השניה נשא לאשה את הרבנית מרת בילא בת דודו הרב ברוך גולדברגר, וממנה נולדו לו שמונת ילדיו, הרבנית וכל הילדים ניספו בשנות הזעם. לאחר המלחמה נישא בזיוו"ש להרבנית מרת פריידא בת הרב פנחס יוסף דכנר. ולאחמ"כ בזיווש"ל את הרבנית מרת טשארנא לבית טארים, אך מהן לא נולדו לו צאצאים.

כבר בצעירותו בלט בגינוני קדושה מיוחדים, כמו בשקידתו העצומה בתורה. תקופה קצרה אחרי נישואיו כבר נתפרסם כמורה הוראה מובהק ואף נתמנה על ידי אביו לעמוד בראשות הישיבה בקהילתו – הוניאד.

אחרי המלחמה שימש לפרק זמן קצר כרב בעיר סאטמאר, ולאחר זמן קצר עלה לארץ ישראל, וקבע מושבו בירושלים. כאן שימש כראש ישיבת ייטב לב, דחסידי סאטמר בירושלים. בשנת תשל"ט לאחר הסתלקותו של מורו ורבו הגה"ק ר' יואל טייטלבוים מסאטמאר, נתמנה כדיין וכראב"ד בבית הדין של העדה החרדית בירושלים, וכאשר נפטר הגאב"ד רבי יצחק יעקב ווייס בעל המנחת יצחק, נתמנה על מקומו כגאב"ד, והנהיג את העדה החרדית בעיר. שבע שנים מילא תפקיד זה, עד לפטירתו ביום כ' אלול תשנ"ו.

בשנת תשנ"ה הקים את קריית רמ"א בבית שמש על שמו ויסד שם תלמוד תורה וישיבה בשם עטרת יהושע, בשנת תשנ"ו הקים את תלמוד תורה "חיי עולם המקורית". בהמשך נפתחו בנשיאותו ישיבה קטנה וישיבה גדולה וכשבוע לפני פטירתו התקיים מעמד חנוכת הבית לבניין המוסדות בשכונת גוש 80 בירושלים. לאחר פטירתו נקראו המוסדות על שמו "מוסדות רמ"א". בהמשך הוקמה על שמו "ישיבת תולדות רמ"א" בבית שמש.

מתורתו נדפסה סדרת ספרי עטרת יהושע, חידושים על הש"ס, ודרשות על חומש בראשית נדפסו עוד בחייו, והשאר לאחר פטירתו.

נודע בצדקת מעשיו ופזרונו, ונתפרסם כצדיק פועל ישועות בקרב הארץ, רבים נהנו לאורו, פיו היו מפיק מרגליות מאוצרות צדיקי הדורות הקודמים שזכה להתאבק בעפר רגליהם.

הגה"ק ר' יואל טייטלבוים נולד ביום ח"י טבת תרמ"ז לאביו הרה"ק ר' חנניה יו"ט ליפא מסיגעט בעל ה"קדושת יום טוב", בן הרה"ק ר' יקותיאל יהודה מסיגעט בעל ה"ייטב לב", ולאמו מרת חנה בת הגה"ק ר' יואל אשכנזי אב"ד זלאטשוב. מקטנות הצטיין בכשרונות נדירים, ועוד בטרם חתונתו קיבל כתבי סמיכה משמונה רבנים בדור, בהם גם הגה"ק ר' משה גרינוואלד מחוסט בעל ה"ערוגת הבושם".

בחורף שנת תרס"ד נשא לאשה את הרבנית מרת חוה בת הרה"ק ר' אברהם חיים מפלאנטש. ימים ספורים לאחר חתונתו נפטר עליו אביו הגדול, והוא בן י"ז שנים בלבד. הוא התיישב בעיירה סאטמאר, והתחיל למשוך התענינות מרובה. קבוצות של חסידים החלו להתרכז מסביב לעלם הצעיר, אשר כבש באישיותו המיחודת והרב גוונים, את יהודי הסביבה על כל רבדיו.

בשנת תרע"א התקבל לרב באורשיווא אשר ברוסיה הקרפטית, והוא בן כ"ד בלבד, כבר אז התגלה אישיותו המוצקת, המקורית והאיתנה, דבר לא הזיז אותו מעמדתו ההלכתית אשר אותה קבע לאחר עיון. המונים התאחדו סביבו, מקרוב ומרחוק, וקיבלו את מרותו עליהם, עצותיו המחוכמות, תפילותיו הנלהבות הקסימו את הבאים בצל קורתו. בשנת תרפ"ח עבר לרבנות קראלי, עם התיישבו בקראלי, הוקמה ישיבה עבורו, אשר מסר בה שיעורים מלאים זיו ומפיקים נוגה.

בשנת תרפ"ט נבחר לרבנות החשובה של סאטמאר, אך עבר לשם רק בתרצ"ד. עד מהרה התלכדו סביבו חסידים ואנשי מעשה, הישיבה שהועברה אף היא איתו, גדלה והתרחבה, עד כדי כך שהגיע לידי שלש מאות בחורים ואף יותר, והיתה מהגדולות בימים ההם.

בתקופת השואה האיומה, התגלתה במלוא עוזה, אישיותו המוצקה והנדירה. כאשר הזעיק את העולם היהודי כולו להצלה, והיה מוכן לעשות הכל למען הצלת יהודי אירופה. עם היכנס הגרמנים להונגריה, היה הוא מוקד להתעללות, החסידים הבריחו אותו לקלויזנבורג, אך שם נאסר והועבר לגטו. בסוף תש"ד כשיצאו רכבות ההצלה של ד"ר קסטנר, הוצא מהגטו, עד הגיעו לשווייץ ביום כ"א כסלו תש"ה, אשר יום זה נחגג בעתיד כיום ההצלה.

משווייץ עלה לארץ הקודש, מיד עם בואו החל בפעילותו הסוערת, לא נח לרגע, רגש האחריות להצלת עולם התורה והחסד בער בעצמותיו. מפעל רדף מפעל. הקמת תלמודי תורה, ישיבות, מוסדות חסד.

מן הארץ יצא לארה"ב, והתיישב בשכונת ווילאמסבורג שבברוקלין. שבה החלו להתרכז אלפים מחסידיו, שם הקים מחדש את ממלכת סאטמאר, ואף הרחיבה לממדים עצומים.

התפרסם בעצותיו המחכימות בכל תחומי החיים, וברכותיו עשו פירות, רבים נושעו על ידו.

בשנת תשי"א נבחר לכהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, אף כי התגורר בחו"ל. השפעתו היתה רבה ועצומה על כל העולם היהודי כולו.

ביום כ"ו אב תשל"ט לפנות בוקר עלתה נשמתו למרומים, בהלווייתו הגדולה השתתפו מעל למאה אלף איש, והובא למנוחות בקרית יואל במונורו.

פריונו התורני הוא עצום, מספריו נדפסו עד היום, "ויואל משה", "על הגאולה ועל התמורה", "דברי יואל.

4 עמודים, 21x33 ס"מ, מצב טוב.